אנחנו אוהבים לדרג שחקנים. אנחנו אוהבים לתת ציונים, להביע את דעתינו מי טוב יותר, להתווכח על דברים. אבל בשלב מסוים ההשוואות הרגילות נמאסות עלינו ואנחנו פונים לאפיקים מעניינים יותר. דוגמה מצוינת היא הפוסט של מומי על שחקנים מכוערים. אז כדי להוסיף קצת צבע ועניין לעונת המלפפונים הזו, וכדי לעודד סופסוף כתיבה על MMA באתר, קבלו את נבחרת הסמטה החשוכה שלי.

השחקנים הבאים לא היו הקלעים הכי טובים, הכוכבים הכי נוצצים או חברי היכל התהילה. חלקם לא ממש ידעו לעשות דברים על המגרש חוץ מלהרביץ ולהיות מאסיביים. אבל בטוח שאת אף אחד מהם לא הייתם רוצים להרגיז, או לפגוש בסימטה אפלה, ובטוח שהייתם רוצים אותם לצדכם למקרה של כתתה.

בהתחלה רציתי לעשות חמישייה וספסל אבל קשה למצוא גארדים מאיימים. בגלל סיבות מובנות מאליהן, כל החבר'ה הintimidating הם שחקני קו קדמי

הבחירה הטבעית, רון "שלום עולמי" ארטסט

ניסיון רלוונטי:malace in the palace  מישהו?  

אה כן, והיה גם את העניין הקטן הזה עם המרפק לרקה של ג'יימס הארדן. יש להוסיף את העובדה שאף אחד לא רוצה להתעסק עם שלום עולמי. שימו לב איך בקליפ של הארדן סרג' איבקה, שאומרים עליו שלפני שהיה בכדור-סל הוא נהג לצוד אריות בקונגו, קופץ לכיוונו של ארטסטי, חושב על זה שוב ועוצר.

הבחירה הטבעית, המקובלת והברורה מכולם. עם מראה של מתאגרף, עיניים של משוגע ורזומה עשיר של פגיעה באנשים אחרים, אין טוב מהבחורצ'יק הזה להיות המנהיג של נבחרת הסמטה החשוכה. ארטסט כל כך קשוח שאפילו קובי פוחד להתעסק איתו, ומשפחת באס מחזיקה כמה מאבטחים אישיים מאז שהם שיחררו אותו באמנסטי.

הוותיק, אנטוני מייסון

ניסיון רלוונטי: הוא היה חלק מקבוצה שחרטה על דגלה להרביץ לכל מי שנכנס לבקבוק (כשהחוקים עוד איפשרו את זה), אחת מקבוצות הכדור-סל המפחידות, המושמצות והאהובות על הדוקטור. במסגרת שנותיו בניקס הוא לקח חלק באי אלו קתתות המוניות, כשלמזלם של יריביו כמה עוזרי מאמנים הצליחו לעצור אותו לפני שהוא נכנס באמת לעניינים.

הבחור הזה כבר באמת שלא נראה כדורסלן, יותר כמו חבר בכנופיה מאד מכובדת. עם רוחב כתפיים של טנק, חיוך שאף אורטודנט כבר לא יציל וחברות אמיצה עם צ'ארלס אוקלי, עוד חבר כבוד בנבחרת הפושתקים, הייתם רוצים אותו לצדכם כשנהיה קשה.

המשוגע בלי קבלות, רשיייייייייייייייייד ואלאס

ניסיון רלוונטי: כבר בקולג' שיד פיתח חיבה לזריקת מרפקים לפנים של שומרים שהוא לא אהב. משם זה רק הלך והשתבח עם השנים. קודם כל בחברות הקו הקדמי הסופר קשוח של הפיסטונס, יחד עם ביג בן ואלאס, כאשר לאחרונה רצה ברשת שמועה חזקה שהוא הלך מכות עם מעריץ בחניון של הגארדן. חשוב לזכור לו גם את החברות בקבוצת הפאר הjailblazers, שהייתה הקבוצה היחידה בליגה שהתפרסמה יותר בגלל מה שהלך מחוץ למגרש מאשר מה שהלך בו. אני חושב שבשלב מסוים לא היו להם מספיק שחקנים להעלות כי כולם היו בבית משפט. דווקא בבלאגן בפאלאס הוא זה שניסה להרגיע את העניינים, אבל כולם יודעים שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.

לשיאן הטכניות בליגה יש סיבה טובה להיות כאן. שיד אולי מצחיק אותנו ומחייך הרבה, אבל כשהפיוז קופץ אין מי שיכבה אותו. יותר מהמראה והמבנה הפיזי מה שהכי מפחיד בו זה שהוא לא צפוי. הוא יכול להתהפך עליך בשנייה, ולא תמיד יהיהיו חברים לקבוצה שיחזיקו אותו.

המשוגע עם קבלות, דלונטה ווסט

ניסיון רלוונטי: נתפס נוסע הביתה עם סכין קומנדו, שני אקדחים ושוטגאן על הגב שלו באמצע הלילה כשהוא שיכור ועל סמים, כשלאחר מכן שהוא טען שהוא רצה להעביר אותם לדירה אחרת בגלל הילדים שלו (כן גילברט ארינאס, מי גבר עכשיו?). ובשביל שלא יהיה לכם ספק בקשר לשפיות שלו, כל הליגה מדברת על זה שהוא נתן באמא של לברון כששיחק בקאבס.

אז כן, הוא באמת משוגע. דלונטה סובל ממאניה דיפרסיה ו\או סכיזופרניה, גם הוא לא ממש בטוח. נכון, הוא לבן, קטן ונראה שברירי, אבל הוא פסיכופט. זה שחקן שאם תעצבנו אותו הוא ישתוק כל המשחק ולא יעשה כלום על המגרש, אבל יכול להתגנב למיטה שלכם באמצע הלילה עם מסור חשמלי. אם שיד היה אחד שצוחקים עליו שהוא משוגע אז אצל ווסט זה רשמי, וכולם יודעים שלא מתעסקים עם משוגעים (ולא, אלה שצועקים "תחזיקו אותי, אני משוגע אני" לא נחשבים).

אימת המאמנים, לטרל ספריוול

ניסיון רלוונטי: הביצוע המלוטש ביותר של ספרי היה והינו החניקה האלמותית של פי ג'יי קרליסימו ( אנליסטים בליגה לא בטוחים עד היום אם הוא תמיד היה מאמן גרוע או שרק אחרי שספרי כמעט גרם לו למוות מוחי המוח שלו הפסיק להביא מספיק חמצן) אסור גם לשכוח גם את הקרבות האגדיים של הניקס מול מיאמי בסוף הניינטיז (שאחרי תחקיר מעמיק גיליתי שספריוול לא היה חלק מהן, אבל עדיין שווה להזכיר).

שחקן שההגדרה של חתול רחוב מתאימה לו ביותר. יש סיכוי טוב שבכל ימיו על המגרש הוא החביא סכין למקרה שמשיהו יתעסק איתו. עם צמות הגנגסטה או בלי שיער בכלל ועם המבט של אל תתעסקו איתי, אין טוב ממנו כשותף להסתובב בצד הלא נכון של פסי הרכבת, לא משנה איזו עיר אתם רוצים לבקר.

הקפטן, סטפן ג'קסון

ניסיון רלוונטי:מלבד המהומה בדטרויט שהוזכרה בתחילת הפוסט יחד עם רון רון, קפטן ג'ק עשה כמה דברים גם לבד. למשל, הוא פיצץ מכות איזה בחור שסה"כ רצה לראות מקרוב את החשפניות שהקפטן חשב שהן שלו, ואחרי זה גם ירה באוויר בחניון מלא באנשים.

אחרי הרבה מחשבה ברור לי למה הפלאח הוא היחיד שהצליח להוציא משהו מהבחור הזה. רק מרגל לשעבר שכנראה עשה כמה דברים שעדיף לא לדבר עליהם עבור הסי.איי.איי יכול לזכות לקצת כבוד מקפטן ג'ק. הוא אולי קצת מבוגר ונראה שחיף יחסית למפלצות האחרות, אבל אל תטעו בקפטן – אין חכם כבעל ניסיון.

השקט, זאק רנדולף

ניסיון רלוונטי: למרות מראה הדוב החביב שלו, לזכריה יש רזומה מרשים למדיי של חבלה בחברים לקבוצה. מקרה ידוע היה כשהוא שיחק בבלייזרס (שהיו בלאגן אחד גדול כבר אמרנו) ופיצץ לרובן פטרסון את הפנים בזמן האימון.

דווקא המבט התמים של רנדולף הוא הסימן לזה שצריך להתרחק מהבחור. בניגוד לקשוחים מזויפים כמו קנדריק פרקינס, שלא מחייכים אף פעם ותמיד נראים כועסים, זיבו נראה כמו בודהה בהתהוות. אבל מה, אם הוא קם על הצד הלא נכון בבוקר הוא יכול להיכנס בכם בלי קשר למי או מה אתם. איך אמר חברו לקבוצה בבלייזרס ?: זיבו מפחיד, ואם תנסה להתערב לו בעניינים אתה עלול למצוא את עצמך חוטף גם.